הצילום האובייקטיבי (???)
הצילום בראשיתו לשתי תפיסות עיקריות: הצילום הפיקטוריאלי (ציורי) והצילום המדעי (האובייקטיבי)
במחצית המאה ה 19 (1850), החלה לפעול בשדה האמנותי באירופה (בעיקר באנגליה) תנועה ה"פרה-רפאליטים". קבוצת ציירים אלו שאבה את השראתה מסיפורי אגדות ומיתולוגיות למיניהם. האווירה שביקשו ליצור בציוריהם היא רומנטית, מיסטית, ומסתורית.
לתוך הסגנון הזה החלה ג'ולייט מרגרט קמרון לצלם
ג'ולייה מרגרט קמרון השתמשה בעדשות שבורות ושרוטות, היא מרחה את החומרים באופן לא אחיד בכוונה לצור חדות מרוככת. היא ביימה סצנות והעמדות אשר קירבו את התמונות לדימויים האמנותיים באותה תקופה.
קמרון השתייכה לצלמים הפיקטוריאליסטים (הציוריים) צלמים אלו ראו במצלמה כלי אמנותי נוסף (כמו מכחול משוכלל). הם השתמשו במלצמה בכדי להמשיך וליצור אמנות כפי שהייתה מקובלת בתקופה.
"צלמת הסלבריטאים" הראשונה ג'ון אוורט מילאס – צייר פרה-רפאליטי אשר מציוריו הושפעה רבות. אלפרד טניסון המשורר הלאומי של אנגליה באותה תקופה 1867
צ'ארלס דארווין 1868
אלפרד שטיגליץ' – הושפע מאד מן הציור האימפרסיוניסטי שחקר את האפשרות לצייר האור והאוויר על גווניהם השונים.
סטיגליץ פעל למען קידום מעמד הצילום כאמנות באמריקה. הוא הגדיר עצמו כ"אמן בעל מצלמה". הוא ייסד את מגזין הצילום הראשון העיתון עסק בין השאר בצילום, אסתטיקה ואמנות. סטיגליץ פתח גלריה לאמנות שנקראה 291 ובה הוצגו בסמוך ליצירות אמנות של פיקאסו ולוטרק עבודות בצילום.
בין השנים 1922-1935 יצר סטיגליץ סידרה "אקוויוולנט" העוסקת בצורות העננים – צורות מופשטות שתאמו לרוח המודרניות המופשטת של אותה עת.
צלמים אחרים (שלא בהכרח החשיבו עצמם כצלמים) ראו בצילום כמכשיר מחקרי / תיעודי מובהק. החשוב שבצלמים אלו הוא אדוארד מייברידג' 1830-1904
חידת הסוס הדוהר : בשנת 1872 שכר איש-העסקים לילנד סטנפורד בעליהם של מסלולים למרוץ סוסים, את שירותיו של מייברידג' כצלם כדי לצלם את סוסיו. בנוסף, ניסה סטנפורד לפתור את החידה העתיקה בנוגע לתנועת סוסים: האם ישנו רגע בדהרת הסוס בו עוזבות כל פרסותיו את הקרקע והוא אינו נוגע באדמה. סטנפורד תמך בסברה לפיה רגלי הסוס ניתקות מן הקרקע בעת הדהירה. סטנפורד קיים התערבות על סכום עתק של 25,000 דולר לטובת טיעונו. מייברידג' הופתע מההצעה הנועזת, שכן, כפי שציין בכתביו מאוחר יותר, באותה תקופה ניסיונות לצלם תנועה היו נדירים מייברידג' הודיע לסטנפורד שניסיון כזה מעולם לא נעשה לפניכן, וכי הצילום עדיין לא הגיע לרמת תחכום שמאפשרת רישום של סוס בדהרה, אך סטנפורד השיב לו "חושבני שאם תיתן דעתך לנושא, תצליח לעשות זאת, ואני מבקש שתנסה"
חידה: איך מצלמים סוס דוהר על כל שלביו במצלמת סטילס (לא משוכללת)? סטנפורד רכש מערך שלם של מצלמות סטילס בעלות עדשות "מהירות", ומייברידג' מיקם כתריסר מהן לאורך מסלול המרוץ של הסוס, כשברקע כל תמונה קיר לבן ועליו מסומנים מספרים עוקבים במרחק 21 אינץ' זה מזה. לתריסי המצלמות, שפותחו על ידי מהנדס הרכבות של סטנפורד, ופעלו, כך נטען, במהירות של 1/2000 של השנייה, הוצמדו חוטים שנמתחו לרוחב מסלול הדהירה, כך שהסוס משך אותם בדרכו, ובכך הפעיל את המצלמות האחת אחרי השנייה. לחץ לסרטון 1 http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A7%D7%95%D7%91%D7%A5:Muybridge_race_horse_animated.gif
סוס הולך הפרוייקט הבא של מייברידג': תנועת בעלי החיים. ביזון כלב רץ
תנועת בני האדם בסופו של דבר פרסם את האינציקלופדיה האנטומית של התנועות שכללה 11 כרכים ואיגדה את כל צילומים מחקריו בין השנים 1883-6 אישה יורדת במדרגות
3100 לפנ"הס מייברידג' אינו הראשון שמנסה לתעד את הדיוק והמבניות של הגוף ידוע כי המצרים הקדמונים גם הם ניסו "לשרטט" מהו ה"גוף המושלם" וכל אמן שהחשיב את עצמו צייר על פי ה"קנון" המצרי הקבוע. 3100 לפנ"הס
גם ויטרוביוס היווני במאה ה1 לספירה ניסה לבדוק מהן הפרופורציות המושלמות של גוף האדם. על פי וויטרוביוס, בגוף האדם: כף יד היא כרוחב ארבע אצבעות כף רגל היא באורך של ארבע כפות ידיים אמה היא באורך של שש כפות ידיים גובה אדם הוא כארבע אמות צעד כפול הוא כארבע אמות אורך אדם עם זרועות מושטות שווה לגובהו של האדם המרחק בין קו השערות ובין תחתית הסנטר הוא 1/10 מגובהו של אדם המרחק בין פסגת הראש ובין תחתית הסנטר הוא 1/8 מגובהו של אדם המרחק בין קו השערות ובין פסגת החזה הוא 1/7 מגובהו של אדם המרחק בין פסגת הראש ובין הפטמות הוא 1/4 מגובהו של אדם רוחב הכתפיים המקסימלי הוא 1/4 מגובהו של אדם המרחק בין המרפק וקצה היד הוא 1/5 מגובהו של אדם המרחק בין המרפק ובית השחי הוא 1/8 מגובהו של אדם אורך כף היד הוא 1/10 מגובהו של אדם המרחק בין תחתית הסנטר ובין האף הוא 1/3 מאורך הפרצוף המרחק בין קו השערות ובין הגבות הוא 1/3 מאורך הפרצוף אורך האוזן הוא 1/3 מאורך הפרצוף
אל החישובים הללו חזר ליאונרדו דה וינצ'י ב 1490 וצייר את "האדם הוויטרובי". בשרטוט פרופורציות זה משתמשים ציירים עד היום.
דירר, 1519
"האנשים הרגילים " צרפת 1683 Les Proportions du Corps Humain, Measurées sur les Plus Belles Figures de l'Antiquité, Paris Audran, 1683.
שימו לב – עד כה מדובר בקווים כלליים של גוף האדם, לא מדובר בפנים (האינדיווידואל כערך = הצורך לייחד כל אחד ואחד באופן שונה עדיין לא קיים).
ב 1859 מייסד המומחה לנוירולוגיה דר' פאול ברוכה (Paul Broca 1824- 1880) ) את : "העמותה לאנתרופולוגיה רפואית " הארגון כלל מומחים לרפואה בעלי זיקה גדולה לחידושי המדע ולמחקר מתקדם ולא פחות חשוב, לכולם הייתה זיקה לפוליטיקה לאומנית. הם עסקו ב"חקר גולגולות" (פרנולוגיה) : במסגרת מחקר זה נאספו ונחקרו גולגולות מכל העולם בניסיון לאפיין את גולגולתו של "הצרפתי האמיתי". הם בדקו את הקורלציה שבין גודל הראש לגודל המוח. הם בקשו לזהות את המאפיינים הפיסיולוגיים של הגבר והאישה "הרגילים" של זמנם. כדי שאפשר יהייה לתת לגיטמציה מדעית לעובדה שלא כולם רגילים כלומר: לא כולם שווים !!!!!! נקודה למחשבה : מדוע כל כך חשוב לזהות את האדם ה"רגיל" ???? בתקופה זו צרפת שולטת על חלקים באפריקה (קולוניות) ויש צורך להוכיח מדעית שהאפריקאים אינם תואמים את הפרופורציות המושלמות, כלומר הם לא מושלמים – ואם זה נקבע מדעית (שהם " לא שווים" אז אין שום בעיה להתייחס אליהם כנחותים.
במסגרת הניסיון לזהות את ה"אחר" מתפרסם ב 1889 מחקר על הזונות ברוסיה במסגרת הניסיון לזהות את ה"אחר" מתפרסם ב 1889 מחקר על הזונות ברוסיה. המחקר מגלה שהפנים של הזונות לוקות בא סימטריה או חוסר פרופורציה בין החלקים השונים של הפנים ובנוסף בליטה של הלסת קדימה. גם הבדלים בהיקפי הגולגולת שלהן, מוכיחים "מדעית" את רמת המוסר הנמוכה שלהן ואת הנטייה המולדת שלהן לזנות.
את הציור שמבשר את בוא עידן המודרניזם באמנות. ב 1907 מצייר פיקאסו את הציור שמבשר את בוא עידן המודרניזם באמנות. הציור מתאר 5 זונות מחקרים טוענים שפיקאסו השתמש במחקרים של האנתרופולוגיה הרפואית בכדי ליצור את דמותן של הזונות. Picasso, Study of Proportions, April-May, 1907
ב 1907 מייסד אלפונס ברטילון את הארכיון ה אנתרופומטרי המצולם הראשון שהיווה למעשה קובץ נתונים לשם בניית קלסתרונים בשימוש המשטרה. צרפת כולה עסוקה ב"זיהוי" האנתרופומטריה הופכת "לתחביב לאומי". קטלוג פנים: כל צורת איבר מסמלת תכונת אופי מסויימת
1911 ברטילון מעביר שיעור באקדמיה לשוטרים " כיצד נזהה את הפושע הממוצע".
האנתרופומטריה בשירות הנאצים.
צילום אובייקטיבי נסו לאפיין צילום מחקרי שכזה
קארל בלוספלד 1865-1938 Karl Blossfeldt צילום אובייקטיבי אינו עוסק רק בגוף קארל בלוספלד 1865-1938 Karl Blossfeldt
יוג'ין אדג'ה 1857-1927 Eugene Atget
צילום סובייקטיבי צילום אובייקטיבי
צילום אובייקטיבי צילום סובייקטיבי זווית צילום שגרתיות, לרוב גובה העניים = מבט ישיר צילום שלא מחפש ייחוד, "נטול סגנון". מבקש שלא לעשות "מניפולציות צילומייות" = אין שימוש באפקטים וטכניקה צילומית. מבקש לייצג "אמת מדעית" מנכיח את הצלם. זווית צילום פחות שגרתית. שימוש באלמנטים צילומיים שמנכיחים את המצלמה והחלטות שהצלם לוקח: מהירות סגר – טישטוש או הקפאה. עומק שדה. הרצון לעצב את המציאות עלפי ראות הצלם